מרוץ העכברים של הכלכלה המודרנית

מרוץ העכברים של הכלכלה המודרנית

למה למרות שאנחנו עובדים ועובדים ב משרה מתגמלת עדין אנחנו תקועים במקום

אמנם כבר עברו כ100 שנה ויותר מהשיא של התעוש בארה"ב אבל הי אנחנו עדיין מכוח האנרציה שלו מתנהלים, (למשל למה ישנו חופש גדול בתקופת הקיץ לילדים של חודשיים … הסיבה היא שזה היה נצרך פעם שהחברה הייתה יותר חקלאית שכן היה צורך בידיים עובדות בתקופת האסיף ולמרות שהיום אין קשר כמעט בין האוכלוסיה לחקלאות עדין מכוח האנרציה אנחנו עוד עורכים חופש גדול על אף שאבד את תוכנו המקורי) באופן דומה התפיסה שהתפשטה מכוח האנרציה של מהפכת התעוש הייתה הגישה של לך ללמוד באוניברסיטה ושיהיה לך תואר כי כך תוכל להתברג במשרה חשובה בחברה גדולה, כיום אמנם הסולם המקצועי הרבה יותר עמוס וכולנו יודעים שתואר לבד לא מספיק אך זה לא הנושא שלנו כרגע… אנחנו דווקא עסוקים בסוף התהליך הזה כאשר כבר התברגת במשרה מתגמלת ואולי עוד יותר כבר עלית במספר דרגות בארגון… אם כן לאן הולך הכסף?

השיחה שהייתה נפוצה ביותר בהיסטוריה שתמיד יש לך שותף והיא המדינה הממלכה הרפובליקה כלומר שותף בדמות העובדה שהוא גובהה מיסים בין לטוב בין למוטב… רוצה לומר שלצפות שהמדינה תקח חלק מהכסף זה עוד ניחא … אך כיום בכלכלה המודרנית ישנם עוד מספר שותפים שהתווספו לעניין אתם מבינים הדבר הראשון בערך שקורה עם קבלת המשרה הנחשקת והתלוש ה"יפה" לרוב נשים לב שכולנו מדברים במונחים של נטו משכורת … כלומר הדבר הראשון שצריך לשאול מה זה הברוטו, אז מרכיב אחד הוא המיסים ובוא נכלול את כל הכסף שהולך למוסדות המדינה (מס הכנסה, ביטוח לאומי וכו) אך המרכיב השני הוא ההפרשה לתכניות פרישה הידוע בשם פנסיה וקרן השתלמות לכאורה זה דווקא מבורך שמכריחים אותנו לחסוך כסף לעתיד אך העובדה היא שאין לנו גישה לכסף זה לשנים רבות ועוד יותר אין לנו יכולת אמתית להשפיע כיצד הוא יתנהל  והוא מה שנקרא לא נזיל וגם בד"כ באפיקי תשואה נמוכה בגלל שיש עליו הרבה פיקוח  

כלומר עד עתה מבלי שנשים לב כבר לרובנו ירד מהשכר שהרווחנו בממוצע יותר משליש מהכסף!

אבל אם נבחן באמת מה קורה בשטח נגלה שזה לא נגמר כאן הדבר הראשון שהאדם הממוצע עושה כאשר הוא מקבל עבודה עם שכר טוב פלוס הוא למעשה להתחייב לרמת חיים גבוהה התחייבות זו בא לידי ביטוי בעיקר בקניית בית נדלן למגורים במחיר מופקע, והרי הוא איננו יכול להרשות לעצמו את זה כעת אלא שהוא עורך את הקנייה בעזרת תכנית מימון גדולה שאנחנו מכירים בתור משכנתא כך למעשה ממוצע המימון על בית הדירה עומד על אזור ה60%, הנגזרת העיקרית הרלוונטית עבורנו היא שגובהה ההחזר על תכנית מימון זאת עומד על ממוצע של 30% מגובהה ההכנסה

ושוב הדגש הוא שזה למעשה לא השקעה אלא קניה של רמת חיים מסוימת בתקופת מימון ארוכת טווח על בסיס השבחת נכס ממוצע נמוכה כלומר תשואה של פחות מ4.5% במקרה הטוב ובניכוי גובהה החזר משכנתא ואינפלציה אנחנו מגיעים כבר לכמעט אפס % תשואה ראילת 

היוצא מכל הנ"ל הוא שעוד לפני שהתחילה המשפחה הממוצעת בכלכלה המודרנית את החודש היא כבר ויתרה על יותר מ 65% מהשכר, מהייצור מיגיעה אישית, שלה לטובת תכניות לא נזילות עם תשואה נמוכה. ובמקרה הטוב נשאר לה להנות רק מפחות משליש התוצר מיגיעה אישית של המפרנסים בה. אם נבחן את זה בשיחות הכלכליות של המשפחה, אז למעשה נתנו מענה רק לשלושה מהם, ההשתתפות בקולקטיב, מיסוי המדינה, התכנית לפרישה (כלומר לגיל שאחר מעגל העבודה) ובית הדירה. ואם כן לכל שאר השיחות הכלכליות של המשפחה נותר פחות משליש, המחייה, תשתיות , הרכוש, חינוך הילדים, חסכונות לילדים התרבות חופשות וחגים, הרוחני התפתחות אישית…הכשרה מקצועית

מעבר לכך הבעיה מחמירה גם בגלל תרבות הצריכה כלומר האדם הממוצע מופצץ בפרסומות ומסעות שיווק של כל החברות למיניהם שלוחצות לו על כל הנקודת בכדי שיקנה ומפתות אותו להוציא עוד ועוד … ובכך הוא למעשה קונה לא באופן מבוקר, חלק מהדברים הוא לא צריך בכלל ואף לא משתמש בהם, חלקם הוא קונה לפי עונתיות אולי יש הגיון לקנות פירות דווקא בעונה אבל בגדים ובטח טלפונים חכמים יכולים להחזיק יותר זמן מדף ובכל זאת בגלל הפיתוי הגדול האדם הממוצע מחליף רכוש מעבר למידה ובעצם מפסיד גם את ערך הבלאי … למשל אם נחליף אוטו חדש מהשקית כל חודש כמובן שנפסיד כף בשל ירידת ערכו ליד שניה זה אמנם דוגמא קיצונית אבל במשק הבית הממוצע ישנו בין כל הרכוש שאנחנו מחליפים ישנו אחוז בלאי מצטבר פרוטה לפרוטה

יתרה מזה לכאן נכנס כל כלכלת החוב שהתפתחה ויצאה מכלל שליטה ב40 שנה האחרונות כלומר על פערי הצריכה האלו מגשרים מוצרי האשראי השונים מהמסגרת בבנק דרך האשראי למיניו ב כרטיסים ועד הלוואות של אשראי צרכני אשר כמובן באים גם הם עם העלות של תכניות מימון אלה הלא היא הריבית … אשר מצטברת ואוכלת חלק נכבד מההוצאות השוטפות… נוסף על זה ישנו הרובד של התשלומים לתכניות ביטוח שונות המהווה עוד נטל בהוצאות המשקיות השוטפות

כלומר גם ב35% ההכנסה מיגיעה אישית הנותרת למשק בית ממוצע בלאי הרכוש והחזרי ההלואות השונות ובכלל החזרי הריבית ותשלומי הביטוח השונים מהווים נטל כלכלי כבד על התצרוכת השוטפת של כלכלת המשפחה… רוצה לומר שהאדם הממוצע מתחיל כל חודש אחרי שהוא פרנס הן את הממשלה הן את המוסדיים והן את הפייר סקטור (נדלן בנקים ביטוח) כאשר לו עצמו לא נשאר הרבה אם בכלל… הדבר מתבטא באופן חריף בפיחות של כוח הקנייה של המשפחה הממוצעת כך למשל רמת חיים סבירה שפעם הספיק משרה 8-16 אחת היום לרוב יש צורך בשני מפרנסים בשכבות הביניים לרוב גם עובדים יותר משמונה שעות … הנפקא מינה העיקרית לא נותר משאבים גם זמן וגם כסף לצרכים שונים של המשפחה והאישי רוחני.

בשונה משאר העולם נקודת האור בישראל היא שהמשק בצמיחה יציבה כמו גם המטבע של המדינה מתחזק באופן יציב לאורך השנים… שני דברים אלו פועלים כתכנית ביטחון לכלכלת המשפחה כיוון שבאמצעות המשכורת או יותר נכון החלק הקטן מאד שנשאר ממנה עדיין ניתן לעלות ברמת החיים הכללית על ידי יבוא סחורות (שזה בעיקר מה שהמדינה עושה) וכן להנות בחו"ל בחופשה שכן השקל עצמו יכול לקנות יותר… אם זאת זו היא רק נחמה פורתא ש כן לולי מערכת הלחצים הנ"ל רמת החיים של המשפחה הממוצעת הייתה עולה פלאים וכן היה יורד השעבוד לעבודה כך שבטווח היינו מקבלים יותר משאבים לצרכים הנוספים של המשפחה 

מה ניתן לעשות במצב זה… הדברים שניתן לעשות מתחלקים לשתי משפחות האחת קשורה במקרו כלכלי רוצה לומר בשברים שיקרו רק עם לחץ ציבורי ושינוי מערכתי ועליהם לא נרחיב שכן אחרי הכל למנכ"ל כלכלת המשפחה הפרטי אין מה לעשות בנידון לרוב חוץ מלהשתתף בבחירות או בהפגנות כלחץ פוליטי… אך בגלל ש אין מה לעשות באופן פרקטי בתחום זה אין זה אומר שאין מה לעשות בכל המשפחה השניה כלומר במיקרו

על כל משפחה מנהל כלכלת המשפחה להבין כי יש לו מה לעשות, אמנם הוא אכן צריך לפעמים ללמוד ולהוסיף השכלה פיננסית או לרכוש הרגלים והתנהלות כלכלית טובה יותר… אבל המצב לא חייב להשאר כמו שהוא אפילו במסגרת ה"גזרות" של המאקרו… למשל בעל המשפחה יכול להיות מעודכן בזכויותיו בנושאי המיסוי מול המדינה ולא לשלם סתם… הוא גם יכול ללמוד כיצד להרוויח כבר עכשיו מתכנית הפרישה או מנכס הנדלן שלו… הוא צריך ללמוד האם וכיצד להשתמש בביטוחים וכן איך להתנהל נכון עם מזומן איך לייצר רשת בטחון משל עצמו… הוא צריך ללמוד כיצד להקצות נכון את ההון שלו בין הצרכים והיעדים השונים של המשפחה… וכיצד להתנהל תזרימית כך שלא יצטרך להיות תלויי באשראי… הוא גם יכול לשפר את רמת החיים שלו בצורה בטוחה ולא בניחוש וחוסר אחראיות… גם ללמוד מהתרבות היהודית בכל הקשור לצניעות ולא להחליף רכוש כאילו אין מחר… הוא יכול להיות מעודכן בנעשה בהשקעות או יותר נכון כיצד לנהל את המומחים שעובדים עבורו כך שיציגו לו אפשרויות ותוצאות טובות יותר 

השורה התחתונה היא אחת! דבר אחד הוא לא יכול לעשות וזה לשבת בחיבוק יידים כי זה הדבר הכי לא כלכלי שיש ש כן בכל מקרה ההון שלך מתנהל או שיש לך תכנית פעולה מובנית או שאתה על המסילה של מישהו אחר שלא שם את האינטרס שלך בראש מעייניו … ולמעשה דווקא בגלל התנאים הכלכליים של המאקרו דווקא בסביבה כזו בעל המשפחה לא יכול לשבת בשקט אלא הוא חייב לעשות משהו בנידון … ו טענת לא יודע אין פוטר מ פגיעה כלכלית