ההבדל בין מחייה לכלכלה

על המחיה ועל הכלכלה אנחנו מוסיפים בברכת על המחיה תוספת זו 

אם כן נשאלת השאלה מה ההבדל בין השנים

אין אנו מדברים מבחינה תורנית או הלכתית אלא באופן פשוט של חקלאי

אם כן האדם מברך על מה שהוא אכל וקיבל ממנו חיים וזהו המחיה אותו

אך מה היא התוספת כלכלה, אזכור לדבר נמצא במשנה המניח את הכלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר

כלומר פרוש המילה כלכלה הוא סל (כלי קיבול) היוצא שאנחנו צריכים לברך על מה שאכלנו למשל הענבים ועל מה שעוד נותר לפנינו בסל הענבים שלא אכלנו עדין ומימילא ממשיכה הברכה ועל תנובת השדה מה שעוד לא קטפנו ועל ארץ חמדה טובה ורחבה הארץ שהיא הקרקע לגידול

מכאן אנו למדים לעניינו כי ישנו הבדל בין מחיה לכלכלה - הדבר פוגש אותנו בניהול כלכלת המשפחה

באופן שלמעשה אנו צריכים לתת דעתנו ולנהל שני רבדים האחד הוא המחיה - בשפתנו רמת החיים אותנו אנחנו חיים "אוכלים" לרוב מדובר בהוצאות השוטפות שהם כמובן נגזרת מההכנסות שלנו שהרי היסוד המרכזי הוא להיות עצמאי הכוונה ללא תלות בחברה "יגיע כפייך כי תאכל אשריך וטוב לך" ולא עוד המטרה העוד יותר נעלה היא להיות משפיע בחברה כלומר לתת אבל זאת הזכרנו רק כדרך אגב

המציאות בימינו עקב ההתפתחות האורבנית שהיא נגזרת של המהפכה התעשייתי, רוצה לומר המעבר לגור בערים וההתנתקות מכלכלה חקלאית הביאה את האדם הממוצע לעלות בסולם ההכנסה על ידי לימודים מקצועיים ומציאת משרה טובה כהכנסה מיגיעה אישית … ממילא כאשר פותחו מפעלי ענק היה הצורך ביעילות של שינוע העובדים ועל כן למדו לפתח עיר בצד המפעלים בצורה כזו היה אפשר לרכז את הכוח העובד דבר שתרם ליעילות המפעל חיסכון בזמן וריכוז משאבים… שיא התפתחות זו הגיעה כאשר רוב הכוח העובד כבר הגיע למה שנקרא מקצועות חופשיים אשר הם אפילו לא מקצועות ידיים עובדות … היתרון לדבר הוא התפתחות רמת חיים גבוהה בכל העולם כך שהאדם הממוצע יותר עישר כיום מאשר כל מלך שהיה בתקופה קודמת

אם זאת החיסרון הוא ההפשטה של נושא הכלכלה, רוצה לומר עכשיו כאשר אדם גר בביתו אשר בעיר ואין ברשותו כביכול חוץ מעבודתו שום דבר אזי תושמת הלב הלכה והתרכזה רק בנושא המחייה - רמת החיים הנגזרת בין הוצאות והכנסות משק הבית וממילא הלכה וירדה תשומת ליבו לכלכלת המשפחה קרי לדברים שהם אינם בשוטף 

בשונה מהאדם הממוצע פעם שהיה חי בנחלה לדוגמא ובגלל שברשותו פיזית גם היה קרקע לגידול או חיות משק הבית וכו'... אם כן הוא היה חייב לטפל בעוד דברים חוץ מרק ביגיעתו האישית לדוג' היותו סנדלר

שוב היתרון בדבר הוא שרובנו לא צריכים לדאוג לחלוב את הפרה כדי שיהיה חלב או גבינה, לא צריכים לדאוג לגדל כבשה כדי שיהיה צמר או בגדים, ולא צריכים לפטם את העגל כדי שיהיה בשר או את התרנגולת כדי שיהיה ביצה

כלומר התקדמות זו היא חיובית ומאפשר לנו שפע ועושר כלכלי גדול יותר מאי פעם כמו גם מאפשר לנו את הפניות להתעסקות במעבר לרק הישרדות

אך הדבר אינו שלם, כיוון כמו שאמרנו התפיסה של ניהול כלכלת המשפחה היום הצטמצם רק לרובד המחייה כיצד לעבור את החודש, כלומר הפער בין הוצאות להכנסות איך להוסיף בהכנסה ואיך לחסוך בהוצאות, כאילו זה כל אחראיותו של מנכ"ל כלכלת המשפחה, בעוד שבפועל עקרון זה הוא לא נכון כיוון שלמעשה כל הרובד הנוסף הקיים בכלכלת המשפחה פשוט נמצא על קרן הצבי

כלומר מה היא אם כן כלכלת המשפחה, אם פרוש המילה כלכלה = סל, הכוונה היא מה יש לך בסל 

כלומר כל דבר שהוא איננו מתכלה או נאכל הוא נמצא בסל, ממש כמו דוגמת הבסיס אם יש ענבים שאכלתי אז הם כבר לא בכלכלה ואם עוד הותרתי למחר אשכול ענבים אז הוא כן נשאר בסל

ב-סל של כלכלת המשפחה הממוצעת כיום ישנו הרכוש מהמכונית תכולת המטבח או הבית כולו, גם הבגדים הם לא מתכלים ולכן נשארים שם אך המשוטף לכל מוצרים אלו שאמנם הם לא מתכלים אך כן מתבלים ולכן ערכם נפחת עם הזמן - או במילים אחרות התועלת משימוש בהם יורדת 

מעבר לכך משפחה ממוצעת מחזיקה בכלכלתה, סל שלה, גם כסף מזומן בצורות שונות, אם זה פקדונות בבנק או מזומן בארנק או תכניות חסכון וכדומה ויש לה אף הון שבה היא מתעסקת אם זה בית הדירה הנדלן שלה, או תכניות הפרישה פנסיה, ביטוח מנהלים, קופת גמל ו קרן השתלמות … מעבר לכך שכיח לראות במשפחה גם השקעות כאלו או אחרות …

רוצה לומר שמכאן למדנו למה בעצם רוב האוכלוסיה פשוט לא נותנת את הדעת לאותו הון הצבור אצלה בכלכלה, כיוון שבתפיסת המציאות המודרנית הון זה הוא כאילו לא קיים … האבסורד הוא למשל שאם תשאל את רוב האוכלוסיה איפה מנוהלת הפנסיה שלך לדוגמא… או כיצד בחרת את תכנית חיסכון לילדים שלך… ומה עשית פעם בשביל השקעה כזו או אחרת… בסוף נגלה שרוב אנשים לא מודעים כמה הון ברשותם ואיפה ומי מנהל אותו וממילא הם אינם יודעים האם הוא מנהול ביעילות או האם עושים עליהם סיבוב

הדבר מביא לרוב לבעיות, כיוון שלרוב או שמשלים יותר מדי בדמי ניהול או ריביות דבר שאוכל מהון המשפחה, או שמתעדפים שיחה כלכלית משפחתית יתר על המידה כמו הפנית ההון מוגזם לבית הדירה או לרכוש המשפחה כמו להחליף אוטו או טלפון חכם מהר מדי, או לקנות דברים שאינם נצרכים דבר שיוצר בלאי או אפילו בא לידי כך שמוציאים על רמת חיים גבוהה יותר משיכולים בו בזמן שעוד לא הושלמו שיחות כלכליות נצרכות אחרות במשפחה

אמנם יש התעוררות בזמן האחרון בנושא זה והדרישה התחילה לעלות אך עדין נדרשת גישה הוליסטית לדבר ולא שרק בתחום המשכנתא יחסכו לך בעלויות, או לחילופין דמי ניהול בתכניות הפנסיוניות שלך… שזה טוב אך עדין לא שלם… הגורמים הנלווים המעכבים אותנו מלהתפתח הם חוסר הידע ההשכלה הפיננסית וההתנהלות הכלכלית הקיימת … שהרי אף אחד לא לימד אותנו וגם לרוב מי שמלמד חוטא בעניין זה שהוא מדבר בעיקר על צד המחייה כלומר כיצד להכניס יותר כסף או לחילופין כיצד להוציא פחות … הדבר ברור למה כיוון שאנשים אלו מונעים מערך טוב שהם רוצים לעזור ולכן פנו לשכבות החלשות שם עיקר הבעיה היא הכרחית קיומית וממילא הבעיה היא במחייה ברמת החיים… נקח למשל את ארגון פעמונים שעושה חסד אם הרבה אנשים עדין הוא בעיקר מתרכז בשכבות החלשות וממילא אין להם בסל שלהם הרבה אלא רק צריכים לתמוך את רמת החיים הבסיסית שלהם

אך כידוע עיקר מנוע הצמיחה של מדינה הוא דווקא העסקים הקטנים העצמאיים שמעסיקים במספרים מוחלטים הכי הרבה אנשים כמו גם עיקר חוסנה של המדינה היא שכבות הביניים שלה המעמד הבינוני (הבינוני גבוהה) ככל שיותר מהאוכלוסיה יעלו לשכבה זו אם כן יוצא שהמדינה מפותחת יותר ומתעסק יותר ברמת חיים גבוהה ולא בהישרדות ובצרכי הבסיס בלבד

מכיוון שכך נושא זה הופך להיות אקוטי יותר ויותר כיוון שמדינת ישראל צומחת והעשירונים עולים ברמת החיים גם בגלל התל"ג הגודל וגם בגלל כח הקנייה המתבטא בחוזקו של המטבע הישראלי … ואם כן יותר ויותר משקי בית נצרכים לתפיסה וגישה כיצד לנהל לא רק את השוטף, המחייה רמת החיים ההוצאות וההכנסות של המשפחה אלא ממש איך לנהל את כלכלת המשפחה, ההון על כל גווניו מרכוש עובר בנדלן בכספי המזומן תכניות החיסכון וההשקעות וכו… ולכן על צורך זה יגיע ויתפתח השכלה פיננסית והתנהלות כלכלית שתשלים את הפער והאדם יצא מהבור להיות נבון ולנהל נכון … הגדר הוא שאין על האדם לרכוש מקצוע נוסף אלא לדעת להיות המנהל הכללי, קרי לתכנן נכון להקצות נכון ולפקח על מעשיהם והתקדמותם של קבלני המשנה

הגורמים הנוספים הנלווים שמעכבים הם חוסר הזמן מצד אחד, כך שלמעשה האדם הממוצע עובד בהשתדלות יתר ובעצם כלכלת משפחה ממוצעת כיום עובדת הרבה יותר שעות עבודה, ממילא אנחנו רואים שיש פחות זמן לעצמנו ילדינו משפחתנו … ולכן גם לניהול ההון שלנו… כאן הבשורה היא שלמעשה ניהון נכון של ההון לא מצריך הרבה זמן כי זה למעשה לא עבודה יצרנית … רוצה לומר בכמה שעות בודדות אחת לחודש או רבעון האדם יכול לנווט את כלכלת משפחתו לעבר עצמאות וחופש כלכלי ולהגיע לבטחון וכלכלי

בנוסף ישנו את בעיית הבירוקרטיה והעובדה שהחברות המנהלות את הההון דווקא אוהבות לקוח הדיוט שלא עושה בעיות ושאפשר בלי כמעט יחס לאכול ממנו… ממילא הם מערימות קשיים שונים גם בהצרת האפשרויות לניהול… גם בהנפקת דוחות וכלים שקשים לקריאה לעין הלא מקצועית… וגם בחיוב של כל מיני פעולות בירוקרטיות המטרה היא אחת להערים קשיים … כך שיצא לך המיץ ולא תדע מי נגד מי ובכך תתייאש תפקיר את הונך לניהול לא מפוקח שלהם… ובכך הם למעשה לא יצטרכו לתת ולהתאמץ יותר מדי

פה האדם צריך לקחת את האחריות ולא להתייאש… רבים האנשים שמכירים את נושא האינטרנט למשל כך שאתה מתקשר כל שנה כדי לקבל הנחה… ובסוף גם יצא חוק שהם חייבים לענות .... הכוונה ברגע שלא נוותר ונתעקש הם יתחילו לזוז אלינו כיוון שבסוף זה ההון שלנו … אך באמת צריך לעשות את המאמץ המינימילי

אפשר לומר שכשם שאנחנו הולכים לעבוד 185 שעות שחודש בשביל 15 30 50 אלף שקל קל וחומר שאם נתן מאמץ של 4 שעות למשל פעם בשלושה חודשים ונייעל באופן שנתי ב25 אלף (למרות שאפשר יותר לרוב…) אז נמצא שעשינו כמעט 1500 שקל לשעה… כאילו אם היה לנו משרה כזו זה 175 אלף שקל בחודש רוצה לומר הגם שזה סכום יותר קטן משוטף ההכנסות מיגיעה אישית… אבל באופן יחסי זה סכום יותר גדול פר יגיעה … ולא עוד הוא מצטבר לאורך הזמן ואם הנסיון שלנו ..ויכול לשנות את כללי המשחק של ניהול כלכלת המשפחה שלנו לגמרי