למה תקציב בפועל לא יעזור אף פעם לכלכלת המשפחה שלך לצמוח

לרוב אם נשאל אנשים וארגונים שמתעסקים בתחום ניהול כלכלת המשפחה אחד מהכלים המשמעותיים עבורם יהיה בניית וניהול תקציב הרציונאל העומד מאחורי זה יהיה שאנחנו אמור לנהל נכון את כלכלת המשפחה וכחלק מניהול נכון תקציב יכול לשמש כ כלי לבקרה והתנהלות כלכלית נבונה

האמת לכל מי שניסה פעם היא אחרת, כלומר לרוב כאשר אנחנו נגשים לסדר את כל כלכלת המשפחה אזי האמצעי של תקציב יכול להוות משימה מארגנת בה אנחנו למעשה עורכים חשבון מה אנחנו מוציאים ולאן הכסף הולך ומה אנחנו מכניסים ומאיפה הכסף מגיע … אך כשיורדים לרמת ההתנהגות האנושית אנו נתקלים בבעיה כלומר לרוב כאשר נתקלנו או במצוקה או בגלל סדר פסח וכדומה לקחנו החלטה לעשות סדר שאין מנוס והפעם אנחנו חייב לעשות סדר בבלאגן וממילא פנינו אפילו למי שיעזור לנו והוא המליץ לעשות תקציב אבל בפועל הפעולה לקחה ממנו הרבה זמן והגם שהרגשנו סוף סוף אחרי הרבה זמן שהמושכות חוזרים לידינו ונהנו מהבהירות שהדבר סיפק… האמת שלא יעבור הרבה זמן ושוב נחזור לבלגן השוטף וכבר נשכח מאותו סידור שעשינו ובטח ובטח התקציב ישאר בתיקיה או באקסל לרוב מבלי שנחזור אליו וממילא נכנס שוב למעגל האשמה אשר ימשוך אותנו עוד יותר לא להסתכל בתחום זה… ושוב יגיעו חשבונות בדואר או במייל ופשוט נדחוף אותם למגירה עד לסדר הבא אם בכלל או עד נקיון פסח שנזרוק הכל מהמגירה

כלומר הרווח שקיבלנו מעשיית התקציב היה בנקודת זמן מסויימת הרגשנו שהבהירות שעשינו היכן הכספים נותנת לנו רוגע ומתורגמת לביטחון שהנה אנחנו מתחילים מחדש בנושא ניהול כלכלת המשפחה והפעם נעלה על דרך המלך… אך מאידך הרגשה זו נעלמת די מהר כיוון שאנחנו חוזרים למרוצת החיים ולשינויים וההפתעות שהחיים מזמנים וממילא כבר הסדר שהיה אבד והתקציב שעשינו כאילו כבר איננו או במילים אחרות אנחנו למעשה לא משתמשים בו

כאן ההפתעה הבעיה היא לא בנו, רוצה לומר זה לא בגלל שאנחנו לא אחראים וכדומה אלה אפילו אם נקח את אנשי המקצוע עצמם במקומות הגבוההים ביותר נראה כי כלי זה יש לו יתרונות וחסורונות כך למשל אם נקח אגפים במשרדים ממשלתיים או את החברות הגדולות בשוק נגלה כי הם מעסיקים מחלקות שלמות של רו"ח והנה"ח רק בשביל לקבוע תקציב … למשל תקציב המדינה או תקציב משרד ממשלתי או תקציב במפעל או חברה גדולה… לפעמים לוקח כלכך הרבה זמן לבנות אותו ולאשר וכו… אך המשותף לכולם כמעט בלי יוצא מן הכלל שעל אף שלקחו את הזמן ועל אף המומחים והעבודה הקשה עדין כמעט תמיד ישנם פריצות בתקציב כלומר לא עמדו ביעדים יש גרעון חריגות תקציביות … וזה דבר שהוא ידוע לכל

רוצה לומר אם בחברה שמשלמת למחלקה שלמה כדי לבנות תקציב עדין לא עומדים בתקציב או אם משרד מממשלתי או מדינה שלמה שמעסיקה משרד שלם רק בשביל לערוך תקציב גם הם לא עומדים בו אם כן מה הועילו חכמים בתקנתם ובעצם אפשר להגיע למסקנה שאף פעם אף אחד לא עמד בתקציב 

נשאלת שאלה אם כך אז למה כן טוב התקציב ולמה הוא למעשה לא עובד

הנק שעלינו להבין היא שהציפיות מהכלי של תקציב הם הלא נכונות … כלומר התפיסה המציאותית של מה אמור לעשות התקציב היא לוקה בחסר… לרוב אנחנו כביכול דרך התקציב רוצים להביא ליישום של תכנית מסויימת שרצינו אם זה לחסוך יותר או להוריד בבזבוז מסויים או להגיע לרמת חיים גבוהה יותר וסתם להתנהל נכון כלכלית… אזי התקציב אמור כביכול לשקף את התכנית או רמת החיים אליה או בה אנחנו רוצים להיות … אך הבעיה מאז ומעולם שהחיים הם משתנים ישנם הפתעות יש דברים לא צפויים לפעמי אנחנו משתנים סדרי העדיפויות שלנו וכדומה...או לפעמים במעמד אין ברשותנו את כל המידע אות את תכנית הפעולה המובנית … וזה כל בר דעת מבין שהחיים הם לא סטטים אלא דינמיים אפילו סתם חופשה או טיול שתכננת יכול להיות בה דברים לא צפויים בין לטובה בין לרעה

אם כן יכולנו לשאול אם אף תקציב לעולם לא עומדים בו כמו שהוא מבניתו הראשונה וכדומה… אז למה צריך את הכלי הזה… כלומר האלטרנטיבה שלא לא לעשות כלום היא פחות טובה כי היא אומרת שאתה עובד בניחוש כיוון שאינך יודע כמה ועל מה אתה מוציא או מאיפה והאם נכנס כל מה שמגיע לך… ובזה בעצם תקציב הוא טוב הוא יוצר לנו בהירות על המצב… הוא מכריח אותנו לעצור להסתכל למעשה איזה סולם ערכים או מה אנחנו מתעדפים … האם אנחנו מוציאים יותר על פנאי וחופש מאשר על חינוך ותרבות או האם אנחנו חיים מעל או מתחת לרמת החיים האמצעים שלנו 

המסקנה היתרון של תקציב הוא עדיף על פני ללכת בניחוש וחוסר ידיעה אך אופן הכנתו והציפיות שלנו ממנו הם לא נכונים כיוון שהמציאות אכן משתנה ואין לנו את כל הכלים לקבוע משהו שבטוח יהיה… בעיה זו אף היא עלתה בעולם העסקים בחברות הגדולות … וגם בעבר הרחוק ההתנהגות הכלכלית הנבונה שעלתה ממנה היא דרך האמצע… הנקראת אומדנא … מכיוון שמצד אחד אנחנו צריכים להיות עם יד על הדופק ולדעת מאיפה ולהיכן הולכים הכספים שלנו ומה התנהגות זו משקפת מבחינת עולם הערכים וסולם התעדוף של הצרכים המשפחתיים … אך מצד שני העולם ואנחנו משתנים וישנם הפתעות או נתונים שלא לקחנו בחשבון וכדומה הציפיה שלנו מתקציב אמורה להיות נק' ביקורת שעוזרת לנווט את כלכלת המשפחה שלנו ולא כלי תכנוני שאנחנו אמורים לעבוד לפיו

מכאן נגזר בכל העולם המקצועי של החברות הגדולות ההרגל שאחת לרבעון עורכים דוחות כך שנהיה מצד אחד עם יד על הדופק ונראה לאן ומה הגיע … ומצד שני נשמור על גמישות שכל מטרתנו היא לשפר תוך כדי הליכה… המשל שיכול לקרב את התנהגות זו היא דווקא השבר סורי אפריקאי כלומר שיש חיכוך מתמיד בין הלוחות הדבר מצד אחד גורם לרעידות קטנות כל הזמן אבל זניחות שלא מרגישים מאשר אם בונים עוד ועוד לחץ בסוף ובעצם אין חיכוך בסוף זה נגמר ברעידת אדמה קשה

החישבות של הדבר היא בכך שכיום גם ככה אין לנו הרבה זמן ואם נקח פתרון כמו תקציב מדוקדק אשר יגזול ממנו זמן רב רק בשביל שבנקודת זמן מוסיימת נהיה מאוזנים או בהיר המצב הכלכלי שלנו וכדומה לבסוף על אף שזה יעזור לנו רגעית כמו אקמול … לא ירחיק היום ונזנח אותו וממילא במרוצת הזמן נחזור שוב לבלגאן וחוסר הבהירות ולהתנהלות מתוך ניחוש או לדחוף את כל החשבונות למגירה 

אך אם לעומת זאת נקח את העקרון של אומדנא ואחת לכמה זמן נשתמת בו לא ככלי תכנוני שלפיו יש לפעול אלא כ כלי בקרה לעמוד מאיפה אנחנו באים ולאן אנחנו הולכים … מה גם שנוכל להשקיע פחות זמן כי נוכל באמצעות סקירה של הוצאות לא עד רמת הבדל … נשיג כלי שהוא מכוון במה השקענו יותר מדי ומה הזנחנו ונוכל לעשות התאמות אחת לכמה זמן כככה שנחזור למסלול שיביא אותנו ליעד

ככה במשוואה של יחס השקעה הזמן וכאב הראש בעריכת הנתונים לעומת תוצאה של כיוונון ההגה ולא יצירת תכנית פעולה קשיחה נוכל לקבל את המוטיבציה לעשות ולהמשיך לעשות באופן שוטף ולא חד פעמי שאחרי זה לא נחזור לזה או נחזור רק בעוד מספר שנים…

בצורה זו אנחנו מביאים לידי ביטוי הן את הדינמיות והשינויים בה העולם עובד והן את הצורך הנפשי שמשתנה ולא אוהב שסוגרים אותו כאילו הוא צריך לעבוד כמו מכונה … כי אחרי הכל האדם איננו מכונה